להלן מכתב נוסף של ד"ר צופיה מלר

רמת אביב חייבת להישאר ירוקה ולא שחורה

ניסיונות ההשתלטות החרדית-חב"דית על שכונות וישובים ברחבי הארץ אינה מקרית ואיננה תמימה, ובוודאי שאינה נובעת מאהבת הפלורליזם של אותם "מתנחלים" לא רצויים, אלא מאותה מגמה של "החזרת עם ישראל כולו בתשובה", לפי הוראת "ופרצת" של משיחם החי-המת מלובביץ', עוד בשנת 1956. בעקבותיה של אותה קריאה החל הגל העכור של התחרדות יחידים ("חזרה בתשובה" בלשון עממית) ושל השתלטות על שכונות וישובים חילוניים, כדי להשפיע על השקפת עולמם של תושביהן, ולאנוס את יושביהם בלשון חלקלקות או באמצעי כפייה שונים, חוקיים ולא כל כך חוקיים, לשנות את אורחות חייהם מן הקצה אל הקצה, ועימן את כל אופייה של השכונה בה חיו עשרות שנים לפני-כן, ובה התכוונו להוסיף ולחיות עם ילדיהם ונכדיהם עד זקנה ושיבה.

הדוגמא של הישוב "יבנאל", שאיפשר מתוך סובלנות ופלורליזם לבנות ישיבה ו"כולל" ושאר מוסדות דת בתחומיו, וסיים בהשתלטות טוטאלית על הישוב כולו ומוסדותיו – כולל סגירת רחובות, והנהגת אורח חיים אורתודוקסי אנטי-ציוני למהדרין, זו רק אחת הדוגמאות הראשונות לתוצאותיהם של אותם "פלורליזם וסובלנות", בשמם באים גם היום להטיף לתושבי רמת אביב הירוקה. תושביו המקוריים של הישוב יבנאל, שהשקיעו את כל חייהם, כוחם ואונם בהקמתו ובבנייתו והפיכתו ישוב לתפארת – נאלצים מזה שנים לנטשו בגלל אותם שינויים שה"נובו-רישים" החרדים השליטו עליו, למורת רוחם של התושבים המקוריים שלו, ואינם מצליחים אפילו למכור את נחלתם בפרוטות. אתר "חופש" מפרט מאבקים של ישובים ושכונות רבים נוספים, שבחלקם הצליחו ובחלקם נכשלו. האחרונים, בעיקר בשל התרדמת שבה לקו חלק מן התושבים החילוניים, שמתוך תמימות, או משיקולים אחרים, האמינו בכנות כוונותיהם של אותם משתלטים. רשימה חלקית של אותם שכונות וישובים, ניתן למצוא באתר "חופש" 

מי שאינו מוכן ללמוד מניסיונם של אחרים, סופו שיחווה על בשרו – ותכופות מאוחר מדי – אותן חוויות בלתי נעימות של שכנות כופה ושתלטנית, שלא לומר, השתלטות על נפשותיהם הרכות של ילדיו, בעקבות פעולות מיסיונריות מכוונות של אותם שלוחי חב"ד, האורבים לילדי השכונה ליד בתיה"ס, עם פיתויים בדמות מאכל ומשקה, דברי חלקלקות ושכנוע, שילדים צעירים, וגם מבוגרים תמימים או חסרי חוש ביקורת, חסרי יכולת מענה להם.

תלמידי תיכון תושבי רמת אביב ג', שבתקופה של שביתת המורים התיכוניים אשתקד הסתובבו באפס מעש עד שעות מאוחרות של הלילה במרכז "שוסטר", היו טרף קל לאותם "ציידי-נפשות" שלא בידיעת הוריהם. תלמידי בי"ס אליאנס ברמת אביב נתקלים בצאתם מביה"ס באותם "ציידי נפשות" המשכנעים את הבנים להניח תפילין, ואת הבנות – להדליק נרות שבת. לו היו אנשים חילונים נוהגים מנהגים מיסיונריים כאלה בבתי"ס ובישיבות של בני ברק או מאה שערים, היו אנשי "יד לאחים" ושאר "אברכי משי" אלימים חובטים בהם עד צאת נשמתם, ולא מסתפקים בפעולות מחאה חוקיות והתנגדות באמצעות "טוקבק".

זאת ועוד. כתבה שפורסמה ב"הארץ", באתר האינטרנט, מאת אליסה אודנהיימר. (תאריך עדכון 3.5.02) מציינת מפורשות, כי בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור של מוסדות אור החיים על פסק דין של בית משפט השלום, אשר הורה, בעקבות תביעת הדיירים, על מתן צו מניעה קבוע ביחס לשימוש חורג שעושה ישיבה בחלק מהדירות בבניין ברחוב יואל בעיר.

בית משפט השלום קבע כי בנייני מגורים שבהם מתגוררים אנשים בודדים רבים, שאינם משפחה אחת, שמתחלפים לעתים קרובות, אינם משמשים למגורים כהגדרתם בדיני התכנון והבניה - ולפיכך הישיבה עושה בדירות שימוש חורג.

בית המשפט המחוזי קבע כי מגורי אברכים בבניין המיועד למגורים מהווה שימוש חורג שאינו מותר. פסק הדין בערעור ניתן על ידי סגנית נשיא בית המשפט מוסיה ארד, השופטים דוד חשין ועוני חבש. עם זאת קבעו השופטים כי החלטת בית המשפט מתייחסת למערכת העובדתית והנסיבתית הספציפית, וכי על כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו (תיק עא 2353/01).

ברם, לא רק מבחינה חוקית ההשתלטות איננה תקינה. אלא גם מבחינת המגמה הברורה של פעולה זו . במאמר מאת שחר אילן שפורסם ב"הארץ" עוד ב15. בספטמבר 97 מצוין מפורשות, כי "משרד הדתות יעביר השנה 1.2 מיליון שקלים לגרעיני התיישבות דתיים בשכונות לא דתיות, האמורות "להתערות ביישוב".... על פי הקריטריונים לחלוקת הכספים, יוענקו התקציבים לגרעינים "תורנים לאומיים". גרעינים אלה יכללו "קבוצת משפחות של אנשי תורה וחינוך, המתיישבים ביישוב על מנת להקים בית מדרש מרכזי ללימוד תורה, להתערות ביישוב ולקדם את תחומי החינוך, התרבות והרווחה השונים... ההקצבה מותנית בכך, שהגרעין יתיישב בשכונה שלפחות 50% מתושביה חילונים, כלומר, בשכונה חילונית או מסורתית. הגרעינים יוכלו לקבל סכומים של עד 150 אלף לשנה....

יועץ התקשורת של משרד הדתות, יאיר וולף, מסר בתגובה שהמשרד החליט לממן "גרעינים להעמקת החינוך היהודי בקרב הציבור הרחב במסגרת הפעילות לאחדות העם ולקרוב לבבות."

האם יש עוד ספק למישהו, כי חדירה זו למקומות ישוב חילוניים היא מכוונת ומתוכננת לצורך שינוי אופיו של הישוב או השכונה מן הקצה אל הקצה? האם אין זו זכותם של תושבי המקום להגן בחירוף נפש על אורחות חייהם והשקפת העולם שלהם ושל ילדיהם?

ד"ר צופיה מלר